ד״ר מנחם הובר הוא מומחה בכירורגיה כללית, עם יותר מחמישה עשורים של עשייה רפואית. הוא נולד ברומניה, בחבל טרנסילבניה, בשנת 1947 ועלה לישראל בגיל עשר וחצי. את שירותו הצבאי עשה כנווט מוצנח והוכשר להפעלת טילי נ״ט נגד טנקי אויב. הוא השתתף במלחמת ששת הימים ונפצע במהלך הלחימה.
אחרי השחרור הוא תכנן ללמוד אווירונאוטיקה בטכניון, אך גילה שההרשמה כבר הסתיימה. חברו הקרוב מהצבא, יהודה ספוליאנסקי ז״ל, שכבר תכנן ללמוד רפואה, הציע לו להירשם יחד איתו. ד״ר הובר התקבל, והשינוי הלא מתוכנן הפך לקריירה שנמשכת כבר יותר מחמישה עשורים.
לאחר לימודי הרפואה בטכניון בחר בכירורגיה כללית. במהלך ההכשרה עסק גם בניתוחי לב פתוח בבית החולים רמב״ם, בכירורגיית ילדים ובכירורגיית מבוגרים. במשך יותר מארבעה עשורים עבד עם מכבי, לצד עבודה עם קופות חולים נוספות, ובהמשך עבר לעבוד כרופא עצמאי.
מחוץ לרפואה הוא אופנוען ותיק. את הרישיון הוציא בגיל 17 וגם היום הוא ממשיך לרכוב על אופנועים כבדים. הוא דובר עברית, אנגלית, איטלקית, רומנית, הונגרית, גרמנית ויידיש.
רגעי שיא בקריירה
אחרי אלפי ניתוחים אני לא יכול לבחור מטופל אחד ולהגיד שהוא היה רגע השיא. היו מקרים משמחים, היו גם מקרים קשים, ובמשך כל כך הרבה שנים מצטברים הרבה סיפורים.
אחד הרגעים המשמעותיים עבורי היה להגיע לשלב שבו קיבלתי את המומחיות ואת האפשרות לעבוד כמנתח עצמאי. אתה עומד מאחורי ההחלטות שלך, בוחר אילו ניתוחים לקחת על עצמך ויודע גם מתי לעצור.
אני מדמה את העבודה הזאת לטייס של מטוס סילון בלי מצנח. כשאתה עובד בתוך מערכת יש סביבך מחלקה, מנהלים וצוות שלם. כרופא עצמאי האחריות המקצועית מוטלת במידה רבה עליך, וגם במקרה של טעות או תביעה אין מאחוריך אותה מעטפת. לכן צריך לעבוד בזהירות ובהקפדה גדולה מאוד.
חזון מקצועי
כירורגיה התאימה לי מההתחלה כי חיפשתי מקצוע שיש בו עשייה ואתגר מקצועי. רציתי לעבוד גם עם הראש וגם עם הידיים, להתמודד עם בעיה בצורה ממשית ולא להסתפק רק באבחון ובמתן תרופות.
עם השנים למדתי שחלק מהמקצוע הוא גם לדעת את הגבולות שלך. לא לקחתי על עצמי ניתוח שחשבתי שאינו נכון למטופל או שהסיכון בו גדול מדי ביחס ליכולת שלי. מנתח צריך לדעת לקבל החלטה, וגם לדעת מתי ההחלטה הנכונה היא לא לנתח.
פילוסופיה מקצועית
עצמאות מקצועית מחייבת שיקול דעת ואחריות. מבחינתי, רופא צריך להיות מסוגל לקבל החלטות בעצמו, אבל גם לבחון כל צעד בזהירות ולזכור שהאחריות היא קודם כול כלפי האדם שנמצא מולו.
מדוע רפואה עצמאית
העבודה העצמאית נתנה לי אפשרות לקבוע בעצמי את סדר היום, את כמות העבודה ואת סוגי הניתוחים שאני מבצע. חשוב לי להדגיש שרופא עצמאי אינו בהכרח רופא פרטי. במשך שנים עבדתי כעצמאי במסגרת קופות החולים, כשהמטופלים הגיעו עם התחייבות ולא שילמו מכיסם.
העצמאות מאפשרת גם לנהל אחרת את המפגש עם המטופל. אם צריך עוד זמן, אפשר לתת אותו. אם יש צורך בביקורת נוספת, מזמינים לביקורת. אפשר להתאים את הקצב למקרה ולא לעבוד תמיד לפי מסגרת זמן אחידה.
שיתופי פעולה בין רופאים
בתשע השנים האחרונות אני עובד גם במסגרת הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, לאחר שעברתי הכשרה ייעודית לתחום. העבודה שם שונה מאוד מהכירורגיה שליוותה אותי במשך רוב הקריירה.
מי שמגיע לוועדה אינו מטופל במובן הרגיל, אלא אדם שמגיש תביעה ומבקש הכרה בזכויות הנובעות ממצבו הרפואי. אנחנו בוחנים את הממצאים, את דרגת הנכות ואת ההשלכות התפקודיות, ופועלים לפי הכללים הרפואיים שנקבעו.
אני רואה ברופאים בוועדות גם שומרי סף. מצד אחד צריך לתת לאדם בדיוק את מה שמגיע לו, ומצד שני האחריות היא גם לכספי הציבור. ההחלטה צריכה להיות מקצועית ומדויקת, בלי להוסיף ובלי לגרוע.
טיפ לרופאים צעירים
מי שבוחר ברפואה צריך לשאול את עצמו איזה אדם הוא. אם אתם אוהבים להיות פעילים, לקחת אחריות ולקבל החלטות, תוכלו למצוא במקצוע הרבה סיפוק.
חשוב לבחור תחום שמתאים לאופי שלכם. קריירה רפואית נמשכת עשרות שנים, ואם בוחרים מסלול שלא מתאים לכם, השחיקה יכולה להגיע מהר יותר.
טיפ לחיים
גיל מבחינתי אינו סיבה לוותר על הדברים שאתה אוהב או להפסיק לעבוד, כל עוד אתה מסוגל ורוצה להמשיך.
כמה מילים על ארצ״י
הצטרפתי לארצ״י רק לאחרונה, ולכן אני עדיין בתחילת ההיכרות עם הארגון. במשך שנים הייתי חבר במסגרות מקצועיות אחרות, והחלטתי לעבור לארגון שמייצג את הרופאים העצמאיים. חשוב שיהיה לרופאים האלה גוף שמכיר את העבודה שלהם ויודע לייצג את האינטרסים המקצועיים שלהם.
