ד"ר מיכאל דור, בוגר הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב (מחזור 1975). את תחילת דרכי המקצועית עשיתי בחיל הרפואה בחוליית ההדרכה הארצית וכמדריך חובשים. לאחר התנסות קצרה בהתמחות בכירורגיה, בחרתי לעבור לרפואת משפחה – תחום המלווה אותו כבר עשורים. אני מחזיק בתואר שני במינהל ציבורי מאוניברסיטת Harvard היוקרתית, ושימשתי לאורך השנים בתפקידי ניהול בכירים במערכת הבריאות הציבורית והלאומית של ישראל.
רגעי שיא בקריירה: הקריירה שלי שזורה בבניית תשתיות שהשפיעו על הציבור הרחב, ובראשן הקמת מערך המר"מים (מרכזים לרפואה דחופה) ששינה את זמינות הרפואה לאחר שעות הפעילות ובסופי שבוע. רגע משמעותי נוסף היה הקמת וניהול התשתית הרפואית בבקעת הירדן, שם גרתי עם משפחתי תשע שנים. בהמשך, הפכתי את מרפאת "עיר גנים" בירושלים ממרפאה שכונתית מאתגרת לממרפאת הוראה אוניברסיטאית, ועם כניסת חוק ביטוח בריאות ממלכתי ב-1995, יזמתי והקמתי את כל מערך המרפאות לתושבי מזרח ירושלים. במשרד הבריאות ניהלתי את חטיבת בתי החולים והובלתי את הכנסת בקרת האיכות הבינלאומית (JCI) לישראל. עם פרישתי, נקראתי להקים ולנהל רפואית את היחידה לקנאביס רפואי.
חזון מקצועי: החזון שלי הוא השילוב ההכרחי בין העבודה הקלינית לבין הניהול. אני מאמין שכל רופא בתפקיד ניהולי חייב להמשיך לעבוד מול בני אדם ולטפל בחולים; המידע שמגיע מהשטח הוא המצפן היחיד שמאפשר לקבל החלטות ניהוליות נכונות שרואות את טובת המטופל. בתקופת התגברות בעיית הפליטים, שלא היה להם שום ביטוח רפואי, יזמתי והקמתי מרפאת מתנדבים לטיפול בהם ובקורבנות סחר בבני אדם. על פעולות אלו זכיתי לקבל את עיטור נשיא המדינה.
מדוע רפואה עצמאית: הרפואה העצמאית היא ב-DNA של הרופא, ששואף מטבעו לעצמאות ומצוינות ללא תכתיבים פקידותיים. גדלתי בתקופה שבה פקידים ניהלו רופאים, והייתי ממובילי המאבק לשינוי המציאות הזו. עבורי, זו הדרך הנכונה ביותר להעניק רפואה איכותית וזמינה שבה הרופא הוא הריבון המקצועי.
פילוסופיה מקצועית: אני פועל לפי "תיאוריית המעגלים" של רפואת המשפחה: הפציינט במרכז, סביבו המשפחה והקהילה, ואליהם הוספתי מעגל רביעי של ניהול ומשמעת. התפיסה שלי קלאסית: הרופא הוא במרכז הטיפול וצריך לדעת לנהל אירועים גדולים כקטנים, מבלי לאבד לרגע את הקשר האישי. כחלק מכך, כל מטופליי מחזיקים במספר הטלפון האישי שלי.
שיתופי פעולה בין רופאים: הדגם שאני מקדם מבוסס על קבוצות רופאים ולא על עבודה בודדת (stand alone). שיתוף פעולה בין עמיתים מאפשר זמינות גבוהה יותר למטופלים, גיבוי הדדי וסביבת עבודה מעשירה שתורמת הן לרופא והן לחולה, ומאפשרת לרופא גם את הזמן הנחוץ למנוחה.
טיפ לרופאים צעירים: בחרו את הנישה שמתאימה לאופי שלכם – קליניקה, מחקר, הוראה או ניהול. העצה הכי חשובה שלי היא לא לרוץ לניהול מיד בתחילת הדרך; השלימו התמחות מלאה, תהיו חזקים קלינית בשטח, ורק לאחר מכן הוסיפו את רובד הניהול על בסיס הניסיון שצברתם.
טיפ לחיים: רפואה צריך ללמוד רק מי שרוצה בכך בכל ליבו. זהו מקצוע תובעני שדורש מסירות אמיתית, ורק מי שבוחר בו מתוך אהבה ימצא בו סיפוק ושליחות לאורך שנים ארוכות.
משפט על ארצ"י: ארצ"י היא הגוף שמעניק לרופאים העצמאיים את העוצמה והייצוג שחסרים להם היום מול המעסיקים. אני מאמין שהארגון הזה ימשיך לצמוח ולהבטיח עתיד יציב ומכובד יותר לרפואה העצמאית בישראל.