ד"ר מיכאל פקטורוביץ

ד"ר מיכאל פקטורוביץ – עלה לישראל מברית המועצות בגיל 23, לפני כ־33 שנה, כשהיה רגע לפני תחילת הסטאז'. את דרכו הרפואית בישראל החל במרכז הרפואי איכילוב, שם ביצע את הסטאז' ובהמשך התמחה ברפואת ילדים. באיכילוב זכה ללמוד ולעבוד לצד כמה מהרופאים הבכירים והמשפיעים בתחומם, בהם פרופ' שפירר, פרופ' סיוון, מנהל טיפול נמרץ ילדים,
פרופ' פרנסיס מימוני, פרופ׳ קונסטנטיני, מהראשונים והמובילים בתחום נוירוכירורגיית הילדים, ובהמשך גם פרופ' שאול דולברג ורופאים נוספים. כולם הביאו איתם ידע רפואי חדש, עומק מקצועי וגישה שהשפיעה מאוד על הדרך שבה נבנה כרופא.

במקביל לעבודתו בבית החולים, התגורר במושב שרבים מתושביו היו קשישים, ניצולי שואה ומוותיקי המקום. החיים שם חיברו אותו מקרוב גם לעולמות של גריאטריה ורפואה פנימית. כך, לצד רפואת הילדים וטיפול נמרץ ילדים, נבנתה אצלו הסתכלות רחבה יותר על האדם, על המשפחה ועל הרצף שבין ילדות, בגרות וזקנה.

בסיום ההתמחות בחר להישאר בקהילה. בהמשך פעל במודיעין עילית, הקים יחד עם שותפים מערכת של רפואה עצמאית, ופיתח שיטת עבודה המשלבת בין רפואת ילדים, רפואת משפחה, ליווי אישי וקשר מתמשך עם המטופלים. לאורך השנים הגיעו אליו לא רק ילדים, אלא משפחות שלמות. כיום מטופלות אצלו עשרות משפחות לאורך כמה דורות, מילדים ועד הורים וסבים.

רגעי שיא בקריירה

עבורי, רגעי השיא אינם רגע אחד גדול, אלא רגעים שחוזרים כמעט מדי שבוע. בכל פעם שמטופל מגיע אחרי שכבר התייאשו ממנו, בכל פעם שמשפחה מרגישה שאין לה עוד לאן לפנות, אני מזכיר לעצמי ולצוות שלי שאסור לוותר על אף אדם. לאורך השנים לימדתי את הצוות לא להתייאש משום מקרה, גם כשמדובר במצב גנטי, אונקולוגי, פסיכוסומטי או רפואי מורכב במיוחד, כולל מחלות קשות, מחלות כרוניות ומצבים אקוטיים.

אחד הסיפורים שנשארו איתי הוא של מטופלת עם הפרעת קרישיות, שנאמר לה שלא תוכל להביא ילדים. אף שאינני רופא נשים, עבדנו יחד בגישה רחבה ואינטגרטיבית, תוך שילוב של חשיבה רפואית, כלים סוציאליים ומערכת תמיכה ממוקדת. בסופו של התהליך נולד לה ילד בריא ושלם, בזמן. רגעים כאלה מזכירים לי למה בחרתי ברפואה.

רגעי השיא נמצאים גם במטופלים שליווינו לאורך שנים: ילדים שנולדו עם מחלות כרוניות והצליחו לגדול, להתפתח, להקים משפחות ולהביא ילדים לעולם; אנשים שנאבקו במחלות קשות ואקוטיות והצליחו לחזור לחיים מלאים יותר; ומשפחות שלמות שעברו איתנו דרך רפואית ואנושית ארוכה. ההכרה במאמצים שלי ושל הצוות במסגרת פרס דניאלי הייתה עבורי רגע מרגש במיוחד, משום שהיא נתנה שם והוקרה לעבודה יומיומית של מסירות, התמדה ואמונה במטופלים.

חזון מקצועי

החזון המקצועי שלי הוא לחבר בין המדע הרפואי המתקדם ביותר לבין לב יהודי, אנושי ומקשיב. רופא צריך לדעת לחבר בין הציפיות שלו מעצמו לבין הציפיות של המטופלים ממנו, בלי לוותר על מקצועיות, עומק, אחריות וחמלה.

רפואה טובה אינה מסתכמת באבחנה או במרשם. היא דורשת קשר, אמון, הקשבה ויכולת לראות את האדם בתוך הסיפור הרחב של חייו. בעיניי, הרופא צריך להיות לא רק מי שמטפל במחלה, אלא מי שמחזיק עבור המטופל אפשרות לתקווה.

פילוסופיה מקצועית

הפילוסופיה שלי נשענת על ההבנה שאדם יכול להיבנות גם מתוך כאב, קושי ומשבר. אחד הפסוקים שמלווים אותי הוא "בצר הרחבת לי", של דוד המלך עליו השלום. דווקא בתוך מצוקה יכולה להיפתח לאדם דרך חדשה, רחבה ועמוקה יותר.

אני חי את העיקרון הזה גם כרופא וגם כאדם, ומנסה להעביר אותו למטופלים שלי. בעיניי, חלק מהטיפול הוא לעזור לאדם להבין שהוא אינו רק המחלה שלו, אינו רק הסבל שלו ואינו רק האבחנה שקיבל. יש בו כוחות, יש בו שליחות, ויש בו יכולת לגדול גם מתוך תקופה קשה.

מעבר לרפואה, אני כותב על אקטואליה פרטית ועולמית, עוסק בלימוד ובהוראה, ואוהב לעזור לאנשים למצוא שמחה בתוך השליחות האישית שלהם.

מדוע רפואה עצמאית

בחרתי ברפואה עצמאית משום שלאורך הדרך הבנתי שקשה לי לפעול בתוך מערכת שמכתיבה באופן מלא את סדר היום, את אופי העבודה, את האנשים שאיתם עובדים ואת תקרת ההתפתחות המקצועית. רפואה עצמאית מאפשרת לי לבנות דרך רפואית שמתאימה לתפיסה שלי, לקצב שלי ולצרכים האמיתיים של המטופלים.

אני אוהב את המפגש הישיר עם המטופלים ואת העשייה הקלינית בשטח. לניהול הגעתי מתוך הדרך, אבל האהבה הגדולה שלי נשארה הרפואה עצמה: לפגוש אנשים, לטפל, ללמד, להדריך ולבנות יחד עם הצוות מענה נכון, אנושי ומדויק יותר.

שיתופי פעולה בין רופאים

שיתופי פעולה בין רופאים הם חלק בלתי נפרד מהעבודה שלי. אני נמצא בקשר שוטף עם רופאים מובילים בארץ, עם מכונים ועם ארגונים רפואיים שונים. בעיניי, לא מספיק להוביל מבחינה מקצועית. רופא צריך להבין שהוא חלק מצוות רחב יותר.

במקרים רבים אני מפנה מטופלים לרופאים המתאימים ביותר עבורם, מסייע בבחירת מומחה לחוות דעת, או עוזר להכריע בין שתי חוות דעת שונות. לפעמים מדובר ברופאים בארץ ולפעמים גם בחו"ל. המטרה תמיד אחת: לחבר את המטופל לאדם הנכון, בזמן הנכון, כדי לקדם עבורו את הטיפול הטוב ביותר.

טיפ לרופאים צעירים

העצה החשובה ביותר שלי היא להתאמץ לאהוב את המטופל ולהיכנס לנעליים שלו. רופא חייב ללמוד מכל אדם. חז"ל לימדו אותנו "מכל מלמדיי השכלתי", ואני מאמין בכך מאוד. גם כאשר אדם עומד מולך בדרך שמנוגדת לכל מה שחשבת או רצית ללמוד, עדיין אפשר ללמוד ממנו משהו.

צריך להקשיב, להתחבר, לחפש תמיד אפשרות לשיפור, להקלה בכאב, או אפילו להוספת ימים של חיים ומשמעות. לפעמים הרופא לא יכול לפתור הכול, אבל הוא כמעט תמיד יכול להקל, לכוון, לחזק או להיות נוכח באמת.

טיפ לחיים

אני מאמין שכל אדם צריך למצוא את השליחות שלו וללמוד לשמוח בה. אדם נבנה מתוך מה שהוא עושה, מתוך הקשרים שהוא יוצר ומתוך הדרך שבה הוא מתמודד עם הקשיים שלו.

בעיניי, התורה והחיים הרוחניים, על מגוון הביטויים שלהם, כולל תרבות, אמנות וספרות, מאפשרים לנו להבין את החיים מזוויות שונות, להרחיב את הלב והמחשבה, ולראות באדם עומק גדול יותר ממה שנראה במבט ראשון.\

משפט על ארצ"י

אני מאוד ישראלי, למרות שאני עולה ותיק, ואוהב להיות ישראלי. התנדבתי במילואים חמש שנים מעבר למה שהייתי חייב, ובמשך כ־20 שנות מילואים שירתתי במקומות שונים. מתוך המקום הזה, אני מאמין בחשיבות של עמידה משותפת ושל ארגון שמייצג את הרופאים העצמאיים, שומר על החופש המקצועי שלהם ומאפשר להם להמשיך לתת רפואה טובה, אחראית ואנושית

פרטי מרפאה:
• מרפאות: מודיעין עילית וגני איילון
• תיאום דרך המזכירות