נכתב ע"י יו"ר ארגון ארצ"י ומנכ"לית ארצ"י ד"ר אייל שפירא וסיגל משהיוף
כחלק מהארת 'מיהו הרופא העצמאי בקהילה' – חשיפת קהל המטופלים לרופא המטפל בהם.
העבודה שלי מספקת יותר בבית החולים, אקדמית יותר,
אני מוצא סיפוק בהכשרת הדור הצעיר ונהנה מהעברת הידע והפרקטיקה לדור הבא.
כרופא, אני מרגיש סיפוק של ממש לתת מעצמי לכלל,
אני עובד בסביבה מקצועית מאתגרת, עם מקרים מורכבים, משמעותיים ורגישים והמסגרת שמסביב קוסמת.
אני לא רוצה לפעול כ'טכנאי' בלבד, אלא להשתמש במגוון היכולות שלי כדי לסייע לחולים שמגיעים אלי.
היום, גם אחרי מעל עשור כרופא, אני נהנה לטפל בחולים ולתת להם כל מה שאני יכול.
עבורי זו אהבה, מחויבות ומימוש עצמי.
הבעיה העיקרית מבחינתי, היא שמהאהבה הזו קשה להתפרנס, אבל זה לא עוצר אותי מלעשות את מה שחשוב לי ואני מוכן לעבוד גם בהמשך היום, לעיתים עד השעות המאוחרות של הלילה, כדי לממן את החיים שבחרתי לעצמי כרופא.
אני עובד בבוקר בבית החולים ובצהרים אני מתפרנס מרפואה עצמאית.
כשהתחלתי את מסלול חיי כרופא, לא באמת ידעתי מה צפוי לי, אבל ידעתי מה חשוב לי ומאז ומתמיד הייתה לי אהבת אדם ורצון לעשות ולטפל בסובבים אותי, החלום הסתדר מצוין עם הרצון להיות מישהו בעל משמעות בעולם, עבור האנשים שסביבי ועבור עצמי, אני רוצה לעשות הבדל בחיים של אנשים.
התחלתי ללמוד לימודי רפואה.
7 שנים בבית הספר לרפואה – שנתיים פרה קליניות, 4 שנים קליניות ושנה סטאז'. המשך המסלול – עבודת התמחות שנמשכה 7 שנים כי בחרתי להיות מומחה מנתח.
בתום 14 שנים, נולדתי – הפכתי רופא מומחה.
רבים מחברי המומחים לא הסתפקו בתואר 'מומחה' והמשיכו את לימודיהם ב'התמחות על' או 'התמחות שניה', חלקם בארץ, חלקם בחו"ל ובכל מקרה המשך לימודים של שנתיים עד 4 שנים נוספות.
כך נולד רופא בישראל לפני שהוא מתחיל את יום העבודה הראשון שלו כמומחה – 14 שנות לימוד.
כמו עיסוי עמוק של כל אנטומיית האדם על מורכבותה והסתעפויותיה
14 שנים של שטיפת מוח מקצועית ואחרת, כדי שאוכל לטפל בבני אדם.
לרפא.
בגיל 40 סיימתי את ההכשרה והתחלתי לעבוד כמומחה.
מרבית חברי היו בשיא הקריירה שלהם, נישאו, הקימו משפחות, חלקם אפילו גייסו את ילדיהם לצבא, צברו הון ונכנסו לשגרת חיים, כשאני רק הייתי בתחילת הדרך.
עם כל זה, הייתי שלם.
בחרתי ומידי יום עדיין, אני בוחר להיות רופא.
כאן גם מתחילה בעיה.
לתמיכה ולהצטרפות לארצ"י – הבית של הרופאים העצמאים