רופאים ורופאות עצמאיים בישראל נאלצים להתמודד עם מציאות מורכבת: מצד אחד – אחריות רפואית, טיפול באנשים, שליחות. מצד שני – עמידה מול מערכת מסואבת, רגולציה לא עקבית, עומס ניהולי, וחוסר גב מקצועי.
התחושה הרווחת היא שאין מי שמייצג אותנו באמת.
ולכן, לא מפתיע שחלק מהרופאים בוחרים לנסות "להסתדר לבד".
אבל דווקא המקום הזה – של בדידות מערכתית – הוא הסיבה לכך שחייבים להיות חלק מארגון מייצג.
למה זו אחריות?
- כי שינוי לא קורה לבד.
- כי מול כל גוף ציבורי – מספר החברים בארגון הוא אמירה משמעותית וככל שיש יותר חברים- אנחנו מתחזקים.
- כי רופא בודד לא יכול לשנות חוזה, מדיניות, או תקנה – אבל קבוצת כוח ארגונית- כן.
- כי אם לא נהיה שם עבור עצמנו – אף אחד לא יהיה שם בשבילנו.
ארצ"י לא קם מתוך רעיון תיאורטי.
הוא קם מתוך שטח בוער, צורך קונקרטי, ומציאות שלא יכולה להמשיך ככה.
הצטרפות לארגון היא לא רק "מה יצא לי מזה" – אלא "איך אני לוקח חלק בשינוי".
בדיוק כמו שברפואה אנחנו יודעים שלבד קשה לטפל – כך גם כאן.
יחד – יש לנו קול. יש לנו משקל. יש לנו כוח לשנות.
המודעה מנוסחת בלשון זכר אך פונה לשני המינים
